הטריגון שייך למחלקת דגי סחוס יחד עם משפחת טורפים ידועים וגדולים, משפחת הכרישים, כלומר אצל הטירגונים סחוס קשה "מחליף" את עצמות השלד. במשפחת הטריגוניים כמאתיים מינים שרובם מצויים במימי האזורים הטרופיים, חלקם באזורים ממוזגים ומס' מינים במים מתוקים. הם חיים על גבי מצע חולי בעומקים משתנים מעומק רדוד ועד 200 מטר. הטריגון צד בעיקר בלילה, רובם ככולם ניזונים מרכיכות, תולעים ויצורים קטנים שנאספים בקרקעית. בשאר הזמן הוא שוכב בדרך כלל קבור בחול, גווניו מתמזגים עם צבע קרקע הים, להסוואה מהטורפים האורבים לו. עיניו של הטריגון ממוקמות בצדו העליון ואילו פיו, נחיריו, וחריצי הזימים שלו ממוקמים למטה, ולכן הוא אינו יכול לעולם לראות את טרפו. הוא נאלץ לאתר את הטרף בעזרת חוש הריח ובקולטנים החשמליים.

הטריגוניים מתניידים במים במעין תנועת "תעופה", נעים קדימה ומאיצים בעזרת סנפירי החזה הגדולים שלהם. העוקץ שלהם, הנמצא בבסיס הזנב, הוא ארוך, חד כתער ועלול להיות ארסי. הארס משמש להגנה בלבד והטירגוניים אינם תוקפניים, כדי להידקר צריך לדרוך עליו או להיות קרוב מאד, בצורה מאיימת, מעליו.

בחופי הים התיכון בישראל קיימים מספר מיני טריגונים, כשהנפוץ שבהם הוא המין טריגון חד אף, מין החי במים רדודים עד לעומק של 80 מטר. מינים נוספים באזורנו הם טריגון אטלנטי, טריגון טורטונזה, טריגון כד אף וטריגון נקוד. מינים אלו נצפים בחופינו לעתים קרובות על ידי צוללים ומשנרקלים ומהווים אטרקציה מושכת לחובבי טבע תת ימי רבים.

כמו כל דגי הסחוס, גם הטריגונים מוגדרים כמינים מוגנים על פי החוק הישראלי, ומלבד איסור הדיג קיים גם איסור על מסחר במינים אלו.

 

.

.

 

.